אפשר לעשות הרבה דברים כדי להיות מאושרת, וכמו שאת רואה, האתר מלא בכלים הכי חשובים כדי להיות שמחה אבל יש חסם אחד שמונע מהרבה אנשים להיות שמחים ומאושרים ואם תקפידי לשחרר את החסם הזה, מובטח לך שחייך ייראו אחרת לגמרי.

העניין הוא שהחסם הזה הוא הרגל שהוטבע כמעט בכולנו, והיום נלמד איך לשחרר אותו.

אני שומעת מהרבה נשים שהן אומרות שהן פשוט כאלה ואין מה לעשות "אני ממש ביקורתית" "בכל דבר אני רואה את מה שצריך לתקן" וכן הלאה. ביקורתיות זו תכונה נשית מאוד נפוצה ומאוד הרסנית. ביקורתיות היא בעצם ראיית החוסר באופן קבוע. ותהיי בטוחה שאשה שרואה את החסר בכל מה שמסביבה לא יכולה להגיע לאהבה עצמית ולקבלה עצמית ומתוך כך לא יכולה להגיע לאושר אמיתי כל עוד הביקורת נוכחת. היופי הוא שגם את הביקורתיות אפשר לתקן. זה תהליך וזה לא קורה באופן מיידי, אבל זה יכול לקרות מהר. אשה שמילדותה רואה כמעט רק את הרע מסביבה ועכשיו רוצה לראות את הטוב תצטרך להבין ועשות כמה דברים כדי להפסיק את הביקורת ולהתחיל להרגיש קבלה ואהבה לסביבה ולעצמה. ועכשיו נעבור על ארבעת השלבים כדי להפחית למינימום את רמת הביקורתיות שלנו

איך להפסיק להיות ביקורתית ב4 שלבים

א. ראיית הטוב

זה לא משנה שתמיד יש מה לתקן, שתמיד יש שגיאות וטעויות מסביב, שתמיד יהיו עוולות והתנהגויות לא יפות מסביבנו- השאלה מה אנחנו בוחרות לראות בעיקר- את הטוב או את הרע. ביקורתיות היא עניין יחסי- אם אני מתבוננת על משהו ורואה 99% של טוב, זה סביר לגמרי שגם אראה 1% שמצריך תיקון. למשל- אם לילד שלי יש התנהגות שמוציאה אותי מדעתי, עליי לזכור כי זה רק 1% מכלל ההתנהגויות שלו ושבאמת ובתמים הוא מקסים וטוב ומלא בהתנהגויות טובות אחרות שהן העיקר באישיותו ולא ההתנהגות שמצריכה תיקון. ראיית הטוב זה דבר שצריך לעבוד עליו, בכל סיטואציה לחפש את הטוב. אבל ראיית הטוב צריכה להשתלב עם עוד כמה הבנות כדי שהביקורתיות באמת תוכל להעלם מחיינו.

ב. תהפכי להיות עיתונאית

זה הזמן להפוך להיות עיתונאית, אבל עיתונאית אמיתית- כזאת שמסקרת את הדברים כפי שהם ומעבירה הלאה רק את העובדות בלי הפירושים והניתוחים לאירוע. מה הכוונה?

נגיד שציחצחתי והברקתי את הסלון והמטבח והכנתי אוכל טעים ובעלי נכנס הביתה עם פרצוף עייף, מתיישב על הספה חולץ את הנעליים וזורק אותן לכל עבר, פושט גרביים וגם אותן זורק לחלל החדר. אני מתבוננת בו וממש נעלבת. בשנייה אחת אני מחליטה שהוא ממש חסר רגישות, הוא לא רואה כמה התאמצתי בשבילו והוא מעיז להגיע הביתה ולזרוק נעליים וגרביים אחרי שניקיתי כל כך יפה, המסקנה שלי היא שהוא פשוט כפוי טובה!!!

בעצם העברתי עליו ביקורת בתוך תוכי. אבל האמת היא שאני לא יודעת מה גרם לו להתנהג ככה, ואיך הוא תופס את הסיטואציה הזאת. אבל הדרך הנבונה ביותר היא להתחיל להתבונן במציאות כמו עיתונאית.

אם הסיקור שלך ייראה כך:

"ברכה ניקתה את הסלון וציחצחה אותו, הכינה קציצות ואורז וחיכתה לרמי. רמי נכנס הביתה עם פרצוף מוטרד, התיישב וזרק את הנעליים והגרביים בסלון."

זאת אומרת, תתחילי להתבונן על המציאות כצופה מהצד, בלי לייחס כוונות זדוניות לאף אחד. ועכשיו תבדקי איזה רגש הסיטואציה שצפית בה העלתה בך. את כועסת? נעלבת?

אחרי שקצת נרגעתי הגיע הזמן לשקף לו מה ראיתי בתצפית שלי, מה זה גרם לי להרגיש, מה אני צריכה ומה אני מבקשת ממנו לעשות כדי שאקבל את מה שאני צריכה ממנו- כשנכנסת הביתה וזרקת את הנעליים והגרביים זה גם לי להרגיש כועסת, מאוד חשב לי לקבל הערכה על איך שניקיתי ובישלתי וחשובה לי תשומת לב לנקיון שדאגתי לו ולכן אבקש ממך מחר כשאתה נכנס הביתה לשים לב מה עשיתי עבורך ולהשתדל לא להניח חפצים לא במקומם.

אדם שמתרגל להסתכל על העולם במקום בפירושים אלא בתצפית ישים לב שהרבה פעמים הכעס שלו וחוסר שביעות הרצון מהמציאות זה כי הוא פירש את המציאות בצורה מסויימת. זה בסדר גמור שסיטואציות מסויימות יעלו בנו רגשות, אנחנו ממש לא רוצות לחנוק את הרגשות שעולים. אבל ככל שנרגל ראייה תצפיתית על המציאות אנחנו פחות נרגיש רגשות מציפים וחסרי שליטה, כי לא ננתח באופן אוטומטי כל דבר שנראה. כדי להתחיל לחשוב ככה באופן אוטומטי כדאי לאפשר לעצמנו לצפות על סיטואציות כעיתונאים, במיוחד כשאנחנו מרגישים שעולה בנו ביקורת.

ג. תתעסקי עם עצמך

הבסיס להפחתת ביקורת זה להתעסק בעצמי ובצרכים שלי ולא באחר. הכוונה היא שאני רוצה לראות מה אני מרגישה בסיטואציות מסויימות ולתת לעצמי מענה רגשי נכון. אם אני רואה עוולה שנעשתה לאדם קשיש, במקום להתעסק במה אני מרגישה כלפי האדם שעשה את העוולה, להתמקד ברגשות שלי שעלו  ואתן לעצמי את המענה הרגשי המתאים, עבודה עצמית נכונה בכלל לא קשורה למישהו אחר, לעולם! אם עכשיו מישהו עשה טעות בכביש וזה נורא הרגיז אותי, במקום לצפור לו צפירת נזיפה ולהתחיל לנתח "למה הוא עשה את מה שעשה" אני אתעסק בכעס שלי שעלה עכשיו ואתן לו את המענה הנכון. זה גם יפחית ביקורתיות על הסביבה וגם יאפשר לי התפתחות אישית ומידותית במהירות.

ד.להפסיק את ההלקאה העצמית

קודם למדנו איך להיות עיתונאיות על הסביבה שלנו. ועכשיו חשוב שנבין איך להיות עיתונאיות כלפי עצמנו. הכוונה היא שככל שנלמד להתבונן בעצמנו בלי ביקורת ובלי שיפוטיות, כך נהיה אוהבות יותר כלפי עצמנו, שלמות עם עצמנו ומפסיקות עם הלקאה עצמית שלא מטיבה איתנו. כמובן שכשנפסיק להיות ביקורתיות כלפי עצמנו כך נפסיק לבקר את הסביבה וכולם רק ירויחו. הדרך הקלה והמהירה להפסיק לבקר את עצמנו היא דרך הגוף (נכון שאת כבר לא מופתעת שהכל עובר דרך הגוף?)

הכוונה היא שככל שנלמד להתבונן בתחושות הגופניות שלנו בצורה לא שיפוטית, כך נלמד לקבל את התכונות שלנו, המראה שלנו ואת עצמנו באופן כללי בלי להעביר על עצנו ביקורת בלי הפסקה. תרגיל שאת יכולה לעשות-

עצמי עיניים והתרווחי בכסא. קחי שתי נשימות עמוקות אל הבטן. שאלי את עצמך- אילו איזורים מרגישים לי נעים בגוף? אולי יש לי צמרמורת נעימה בכתפיים, או תחושה נינוחה בבטן או תחושה של אור בעיניים או כל הרגשה אחרת, ואני מאפשרת לעצמי להרגיש את התחושה הזאת.

ועכשיו אשאל את עצמי אילו איזורים בגוף כרגע יש תחושה פחות נעימה? אולי סרעפת מכווצת, גולה בגרון, שריר בגב שכואב או כל תחושה אחרת. ואני מאפשרת לעצמי להתבנון בתחושה הזאת בלי שיפוטיות. בלי להגיד לעצמי שזה לא בסדר שאני "בסטרס" או שלמה כל הזמן כואב לי הגב, או למה אני לא מצליחה לנשום עמוק ומה דפוק בי. לא לא, אני רק מתבוננת בתחושות הגופניות ומאפשרת לעצמי להתבונן בהן בלי ביקורת ובלי שיפוטיות. גם אם עולה ביקורת- זה בסדר, אני פשוט מחזירה את המיקוד שלי לתחושה הגופנית ולהתבוננות בה.

ככה נגיע לאושר אמיתי!

לסיכום, אני מזמינה את כולנו להיות מתחת לכל ביקורת, ופשוט לחיות בעולם מופלא ואמיתי בו אנחנו מתעסקות בעצמנו, במענה לרגשות שלנו, בהתפתחות שלנו ובהתקדמות האישית שלנו שתשפיע שפע טוב מתוכנו החוצה לכל העולם.

מאת: יעל בן אליהו