האם אפשר לאהוב את החיים באמת? האם אפשר לגרום לעצמנו להרגיש אוהבים את החיים
ואהובים על ידי המציאות כל חיינו?
ואהבת את ד' אלוהייך…
תמיד אמרו לי שזה ציווי, ציווי לאהוב את השם. ואותי זה קצת מצחיק…איזה מין צווי מוזר זה לאהוב
את השם? זה כמו שתינוק יוולד ואני אצווה עליו לאהוב את אמא שלו שמרעיפה עליו אהבה אין
סופית, התינוק לא צריך ציווי כזה – כי האהבה לאימו נוצרת מאליה, היא קיימת עוד לפני שהוא נולד,
ולפני שאמא שלו נולדה…
ו"אהבת" בעיני זה לא ציווי אלא תיאור הקיום שלנו בעולם. נולדנו אוהבים. נקודה.
נולדנו אוהבים את השם, את המציאות, את העולם והאנשים בו, את עצמנו, את המשפחה שלנו, את
החיים. נולדנו אוהבים ואהובים, והפרשייה הזאת שנמצא לכולנו על פתח הבית מונחת בקלף, היא רק
תזכורת לכך שכולנו מלאים באהבה לעולם. ולפעמים בחיינו נחווה קשיים רבים ונצטרך לגלות את
האהבה שלנו לעולם ואת האהבה של העולם אלינו מחדש, רק כדי לגלות כמה היא גדולה.
אז למה אנחנו לא מרגישים אהובים ואוהבים חלק או רוב מהזמן שלנו? אחת הסיבות היא שזה בגלל
ששאר הרגשות שלנו מבלבלים אותנו, כי רגשות עוברים עלינו בחיים שלנו במהירות עצומה אבל לא
למדנו מה לעשות כשהם מגיעים ואז אנחנו או הופכים להיות אדישים- מתעלמים מהם והופכים
לאנשים שרוב התקשורת איתם לא קיימת או צינית ובדחנית רוב הזמן או שאנחנו הופכים להיות
אנשים שחווים רכבת הרים של רגשות ואנחנו מטולטלים מכל רגש באופן חזק. כשאין לנו ידע איך
לשחרר את כל החוויות הרגשיות שעוברות עלינו כמה פעמים ביום.- אנחנו פשוט נצבור מתח ורגשות
קשים עד שנהפוך לאטומים לכל הטוב שעובר בחיים שלנו. פה נכנסת הבחירה – האם אני רוצה
להרגיש אוהבת ואהובה? ואם התשובה היא כן, אז קדימה אנחנו מתחילות בעבודה!
הצעד הראשון כדי להרגיש אהבה
קודם כל, הכלל הכי בסיסי- המציאות שלנו היא טובה, היא טובה מיסודה. למרות שיש הרבה רע- יש
הרבה הרבה הרבה הרבה )ואם לא היה לי חשוב לא לייגע אותך הייתי מוסיפה כאן עוד אלף פעמים
"הרבה"( יש הרבה טוב! יש המון טוב והרע הוא מינורי ביחס אליו. דר' אבולעפיה אומר שהטוב הוא
האמת (והוא תמיד צודק). אז למרות שבחדשות כל יום בניין קורס, משתוללת סופת טורנדו ומשהו
נורא קרה בפוליטיקה – עדיין, רוב העולם הוא פשוט טוב וקורים דברים טובים ב 99.9999% מהזמן.
חשוב לזכור את זה, וחשוב גם לפקח מאוד על הפסולת שאנחנו מכניסים לנפשנו על ידי החדשות.
אחד החלומות שלי הוא להקים עיתון חדשות שיש בו רק חדשות טובות, אבל עסקית זה גרוע כי אין
בזה רייטינג (אף אחד לא מתמכר לחדשות טובות…)
בכל מקרה, מה שקורה לנו זה שאנחנו רגילים לחשוב שהרוב בעולם רע במקום שהרוב טוב. למשל
אם עכשיו רבתי עם חברה טובה – הרגש הקשה שעולה בי כל כך חזק שאני שוכחת כמה טוב יש לי
בחיים- בן זוג וכלב ותינוק ומשפחה אוהבת, אוטו, סוס פוני, יאכטה ואי אקזוטי משלי (סתם, אין לי
סוס פוני)
אני פשוט שוכחת את כל הטוב שיש לי כי הרגש הקשה מאפיל על הכל, כי לא למדתי איך להתמודד
עם רגשות קשים ומה לעשות איתם. וכשאני חווה תדיר רגשות קשים שלא משתחררים מהגוף והנפש
שלי- מה שקורה הוא שנקודת המבט שלי על המציאות היא לא בהירה, ואז אני מאמינה שהרוב לא
טוב.
אז מה לעשות עם רגשות קשים זה תהליך שצריך ללמוד אותו ולפרק אותו לשלבים, אבל בעיני
השלב הראשון הוא הכי הכי מרכזי.
להפסיק להתנגד!
פשוט להפסיק להתנגד לחוות את הרגשות הקשים שעוברים עלינו. כשאנחנו מתנגדות אנחנו יוצרות
מלחמה , כשיש מלחמה אין שלום ואין אהבה. למשל אם עכשיו עולה בי כעס מאוד גדול על אחותי
(הלוואי שהייתה לי) ואני אומרת לעצמי "עזבי אותה יעל, היא לא התכוונה, ובדרך כלל היא אחות
נפלאה, ובכלל זה לא כדאי לכעוס כי מיני גיהנום שולטים בי עכשיו" ואז ברגע אני עושה את עצמי
כאילו אני כבר בכלל לא כועסת ואני חושבת על עצמי שאני ממש אחת המוחלניות על כדור הארץ
וטופחת לעצמי על השכם. אבל זאת טעות קשה ומרה שגורמת לרגשות שלי פשוט להדחק לצד כאילו
הם לא חשובים וכאילו אין להם משמעות בכלל. הרגש שלך הוא המצפן שלך, הוא הדבר הכי חשוב
שקיים. אסור להתעלם ממנו לעולם! כשעולה רגש הדבר שהכי חשוב לעשות הוא פשוט לקבל אותו
ולאפשר לו להיות. זה לא אומר שעכשיו אם אני כועסת על אחותי אני אתקשר עליה ואתחיל לצעוק
עליה בקולי קולות, אלא זה אומר שהשלב הראשון הוא להסכים לקבל ביני לבין עצמי את הרגש הלא
נעים שאני חווה עכשיו, ולא לנסות להעביר אותו ולהפטר ממנו כמה שיותר מהר. חשוב להודות בפני
עצמי שאני עוד לא הלל הזקן ושאני בהחלט כועסת עכשיו, וזה מותר לי לכעוס גם אם זה על דבר
טיפשי וגם אם אין לזה שום הצדקה. הרגשות שלך לא זקוקים להצדקה. הרגשות שלנו עולים בלי
שליטה )גם נלמד איך שולטים ברגשות ומה זה בדיוק אומר לשלוט בהם( אבל כרגע אנחנו מקבלות
את המציאות כפי שהיא. רק העבודה הזאת תחסוך לך הרבה דחקה רגשית שהתרגלת אליה במהלך
חייך. כל רגש שעולה בין אם הוא רגש "רע" או "טוב" הוא מקובל ולגיטימי ואנחנו לא שופטות אף רגש
שעולה ולא מנסות להפסיק להרגיש אותו (רמז- אם נעשה את זה – זה רק יעצים אותו).
והפלא ופלא- כשנאפשר לכל מכלול הרגשות שלנו לעלות ולהיות, הם לא יצטרכו להשאר לזמן רב
ולטלטל אותנו. אמנם זה רק השלב הראשון בעבודה עם רגשות אבל זה השלב החשוב ביותר- לקבל
את הרגש שעולה ולאפשר לו פשוט להיות. מי שתטמיע את הכלל הזה ביום יום, תאפשר לעצמה
לחוות את החיים באופן מאוזן ובריא ביותר.
לסיכום
כדי לחוות אהבה ולאהוב אנחנו קודם כל צריכות לעבוד נכון עם מכלול הרגשות שלנו
וכשנהיה מאוזנות בכך אנחנו נחווה גם אהבה גדולה בחיינו. והשלב הראשון הוא לאפשר לרגש פשוט
להיות.
מאת: יעל בן אליהו
